בריונות ברשת – לשמור על המתבגרים מהמקלדת

בריונות ברשת – לשמור על המתבגרים מהמקלדת

גיל ההתבגרות

עדי הרפז

פעם הבריונים היו אלו החזקים פיזית שבאמצעות הכוח שלהם הציקו לילדים אחרים. היום בריון יכול להיות כל אחד (גם נער או נערה) עם מקלדת ואצבע קלה על ההדק.

אם בעבר, מתבגר שנפגע בבית הספר היה יכול לחזור הביתה ולמצוא שם (לפחות) שקט ופינה בטוחה, היום הפגיעה הולכת איתו לכל מקום שיש בו WIFI, וזה קשה, מאוד, ובעיקר מסוכן. מה אנחנו ההורים יכולים לעשות מול התופעה המטרידה?

כל הורה יודע שיש סכנות ברשת ושבמחי פוסט בודד או הודעת ווטסאפ אחת הילד שלו יכול להפוך לקורבן של אלימות ברשת או אולי לכזה שפוגע באחר. בשני המקרים זה לא טוב ועלול להביא לתוצאות לא נעימות. מה התפקיד שלנו כהורים? איך מדריכים את בני הנוער הצעירים לשימוש נכון וחיובי ברשתות? מהם סימני האזהרה ואיך אנחנו נוודא שבני הנוער שלנו לא מתנהגים כבריונים אלא כבני אדם טובים ומכבדים? על כל השאלות האלה ננסה לענות באימון הקרוב.

בני הנוער נמצאים שעות על גבי שעות בעולם הדיגיטלי, בעיקר ברשתות החברתיות – אם זה בטיק טוק, באינסטגרם, בפייסבוק, בוודאי שבווטסאפ ואיפה לא בעצם? הם מתקשרים, רוקמים יחסים ועושים שימוש יומיומי ובתדירות גבוהה ברשת כדי לבסס את המעמד החברתי שלהם ולהרגיש שייכים לחברת השווים, בני הנוער, החברים שלהם.

הבעיה היא שלנוכחות ברשת יש שני צדדים – הטוב שתיארנו למעלה, והרע – זה שנותן את הכוח המשחית לבריוני המקלדת. אם נתעכב לרגע כדי לבדוק את הפנימיות של אותם בריונים שעושים שימוש ברשת נגלה תמונה של ילדים שברוב המקרים דווקא חלשים מנטלית. כלומר, בדרך כלל הילדים שלא מצאו את מקומם בצורה משתפת פעולה עם אחרים מנסים לעשות זאת באמצעות שליטה. את היחסים שלהם עם חבריהם הדיגיטליים הם מנהלים בצורה של התעמרות והצקה לאחרים.

חלקם חושבים שזה מצחיק, ולעיתים ההתנהגות הבעייתית מקנה להם מקום ייחודי בקבוצת השווים – אבל זה לא מצחיק, ולא נכון. לנו כהורים תפקיד חשוב קודם כל לזהות כשהתנהגות כזאת מתרחשת, ואחר כך להדריך ולוודא שהצעירים האלו מצליחים להבין באמת את הקודים של התנהגות מכבדת בחברה. אחרת, כל אחד מהילדים שלנו יכול ברגע אחד להפוך לנפגע ברשת ולא פחות חמור – לאחד שפוגע.

איך אני יכול לדעת שהילד שלי פוגע באחרים?
אין דרך פשוטה יותר לומר זאת חוץ מאשר: שימו לב לדרכי ההתנהגות שלו או שלה. היו נוכחים, בכל גיל. אל תגידו "הם גדולים", "הם לא זקוקים לי" כי זה פשוט לא נכון. גם המתבגרים שלנו זקוקים עדיין למישהו שיהיה שם, למישהו שישים לב לדרכים בהם הם מתנהגים:

איך הם מתייחסים לאחרים? איך הם מתנהגים בחברה? האם הם רואים גם את טובת האחר זולת עצמם? האם הם יודעים להושיט יד לחלשים מהם? האם הוא או היא עושים "צחוקים" על חשבון אחרים? איך אתם מגיבים לכך? האם זה גם מצחיק אתכם ("הוא רק ילד וזה רק שטויות של ילדים") או שאתם עוצרים ומסמנים גבול ומסבירים איך נכון להגיב?

ההורה הגדול או האח הגדול?
הסבירו לילדים שהנייד והמחשב ניתנו להם בתנאי שיעשו בהם שימוש אחראי. החובה שלכם, כן, החובה, היא להציץ, לראות איך נראות התכתבויות, לשים לב להלך הרוח ולהדריך אותם לשימוש נכון, חיובי ונבון. כל זאת תוך שמירה וכבוד לפרטיות שלהם כמובן.


איך אני יכול לזהות שהילד שלי קורבן לבריונות רשת ולהצקה?
שימו לב לכל שינוי בהתנהגות של המתבגר: הוא או היא מסתגרים? עצבניים יותר? אתם רואים שינויים ביחס לחברים? תגובות רגשיות בעצימות שונה ממה שאתם מכירים? שינויים ביחס ללימודים? כל דבר שגורם לבטן שלכם להגיד לכם: "אולי יש מצב שקורה משהו". סמכו על האינטואיציה ההורית שלכם ושאלו את המתבגרים, אל תחששו ואל תיכנסו ללחץ, זה אף פעם לא עוזר.