מה עושים עם ילדים מפונקים?

מה עושים עם ילדים מפונקים?

גיל ההתבגרות

עדי הרפז

אמאאא, תביאי לי! אבאאא תיקח אותי! אמאאא, אני רעב! אם עניתם "כן" לבקשות האלה, זכיתם בילד הטוב והמקסים ביקום (תודה אימוש, אין כמוך! תודה אבא, איזה גבר, אתה האבא הכי טוב בעולם), אבל, אם העזתם לומר "לא" או "אי אפשר עכשיו" או "תכין לך לבד" אוי לכם ואבוי לכם, זכיתם במופע אור-קולי (הדגם הלא חינני) של הילד המפונק. 

מה הפלא? כבר שנים שהם רגילים ליחס של 5 כוכבים (ונראה אתכם מעיזים לתת פחות), "פול סרביס" בבית, אמא שמקרקרת סביבם, אבא שדואג לכל מה שחסר… והם? מה בסך הכל ביקשתם מהם בתמורה לשירות המעולה שלכם? בחייאת תהיו ילדים טובים, מסופקים ומאושרים. חחח, הצחקתם. הם רק רוצים ותובעים מכם עוד ועוד ועוד ולא משנה כמה אתם נותנים הם פשוט לא מרוצים, זה אף פעם לא מספיק. 

מילא כשהם היו קטנים, ניחא, זה הגיוני לעשות הכל ולתת הכל כל הזמן בשביל ילד קטן, אבל היום הוא כבר גדול (או גדולה). ומה בעניין האחריות? והעצמאות? והעשייה? זה פשוט לא קורה, והתסכול גדול, גדול מאד. אבל נגלה לכם סוד – לא רק ההורים מתוסכלים, גם הילדים המפונקים חווים דרמה משל עצמם. רוצים לדעת למה? התשובות למטה…

הורים רוצים להעניק לילד שלהם את כל מה שלא היה להם, הם מאמינים (לרוב באופן לא מודע) שיחס מפנק מצידם ייתן לילד ביטחון שיש מי ששומר עליו ודואג לו, משאלת הלב של הורים מפנקים כלפי הילד היא "רק שיהיה מאושר" והם כורתים איתו מעין ברית שאומרת "בחיים האלה אני אעשה בשבילך הכל, ואתה רק תהיה לי שמח ומאושר". וזו טעות.