דימוי עצמי ודימוי גוף – לאהוב את עצמך

דימוי עצמי ודימוי גוף – לאהוב את עצמך

גיל ההתבגרות

עדי הרפז

גיל ההתבגרות הוא אולי ה-גיל שבו מערכת היחסים הזו שבין האדם (הצעיר) לגופו רוקדת טנגו סוער. בוקר אחד הנער יכול לקום ולהרגיש הכי חתיך ו"גבר" בעולם ושעה אחר כך הוא מחליט שהוא לא יוצא מהבית עד שהשיער שלו יצמח לכיוון הנכון כי "זה מכוער וככה אני לא יכול לצאת החוצה". הבת שלכם מבלה זמן מול המראה, מקפידה על הבגדים שהיא בוחרת ואז יוצא לה הפצעון הכי קטן (ביקום) והיא מצהירה בקול גדול שהיא "נראית נורא והיא פשוט לא מאמינה שזה קורה לה" איך לעזאזל מוציאים אותם מזה? יופי ששאלתם.

מערכת היחסים של כל אדם עם הגוף שלו מתחילה (כמו כל דבר) ביום שנולדים. הגוף שלנו עובד עבורנו כל החיים, וחוויית חיים שבה אדם לא פיתח אהבה, הערכה וחיבור אל גופו היא חוויה שמקשה מאוד על החיים. כיוון שגוף ונפש קשורים זה בזה עלולות להתפתח גם תגובות פיזיות (לפעמים עד כדי מחלה של ממש) ותגובות נפשיות (כמו דיכאון ואובדן השמחה).

ואתם, ההורים, עומדים נבוכים, לפעמים כועסים, לפעמים מבוהלים מול רוח הסערה שפוקדת את הבית. הילד או הילדה שהיו עד לפני רגע מתוקים להפליא, וסך הכל דיי חיוביים כלפי החיים וכלפי עצמם, משתנים מול העיניים שלכם, הם אוהבים את עצמם ומיד שונאים, הם מרגישים סבבה ואז שוקעים לדיכאון, וכל היום הם מתעסקים במראה שלהם… אתם תוהים עד כמה זה נורמלי ואיך לעזאזל אני גורם לילד או לילדה שלי להבין שמה ומי שהם זה הדבר הכי יפה בעולם.