עצמאי בשטח

עצמאי בשטח

ילדים כמעט גדולים

מרים זיסמן

בואו נקפוץ לרגע לעתיד. איך יראה בן השלוש שלנו, כשהוא בן 23? איזה אדם אנחנו מגדלים? יכול להיות שנענה - שמח, חברותי, מתמודד עם אתגרי החיים, תרבותי, חרוץ... הלוואי על כולנו, נכון? אז איך נוכל לגרום לזה לקרות? יש תכונה אחת יקרה שהכרחית לכל הטוב הזה - קוראים לה עצמאות.

עצמאות היא המתנה שאנחנו רוצים ומחויבים להעניק לילדים שלנו. היא נבנית דרך האמונה של הילד ביכולות שלו להוביל את עצמו למטרות שונות בכל תחומי החיים.

ילד לא עצמאי הוא ילד פחות מיומן. הוא חסר ביטחון ותחושת המסוגלות שלו נמוכה. הוא מפתח ציפייה שאחרים יתפקדו בהתאם לעולם הדמיוני שבראו הוריו עבורו ומאמין שאנשים אחרים אמורים לשרת אותו. האמונה הזאת שגויה ומביאה לתסכולים רבים. הגננת, המורה, המשפחה המורחבת וחבריו הילדים פשוט לא פועלים לפי כללים אלה. הוא לא מבין מדוע ומרגיש אומלל, מקופח, תובעני וממורמר נוכח המציאות.

 

איך נבנית מסוגלות עצמית?
ילד עצמאי מקבל מההורים שלו את האמונה שהוא מסוגל לטפל בעצמו, שיש לו את המסוגלות לבחור בין כמה אפשרויות שניצבות בפניו, שהוא יודע מה נכון בעבורו ומה לא. גם כשהוא נתקל בכישלון הוא מבין שהוא יכול להצליח ולהפוך את הכישלון להזדמנות.

בילד עצמאי שמתמודד מול אתגר חדש, ניתן לזהות את המעגל החוזר הבא:
הילד מאמין בעצמו וביכולותיו ← מאמין שיוכל להתמודד עם האתגר ← בעל מוטיבציה וסקרנות ← מצליח בביצוע המשימה ← מקבל חיזוק חיובי ומתפנה להתנסות באתגר חדש ← מאמין בעצמו וביכולותיו – וחוזר חלילה.

ילדים עצמאיים הם בעלי מסוגלות עצמית גבוהה. הם רואים את המשימות כאתגרים וכך גם ניגשים אליהן. אם הם נכשלים, הם מייחסים זאת לחוסר ידע או למיומנויות שאותן הם יכולים לרכוש ומנסים שוב להגיע אל המטרה בדרך אחרת.

בילד תלותי שמתמודד מול אתגר חדש, ניתן לזהות את המעגל החוזר הבא:
הילד מפקפק ביכולותיו ומצפה לכישלון ← חסר מוטיבציה (בשביל מה להתאמץ אם הכישלון צפוי?) ← נכשל ← מקבל חוויה שלילית ונמנע מהתנסויות נוספות ← מפקפק ביכולותיו ומצפה לכישלון – וחוזר חלילה.

קבלו טיפ: קבוצת תמיכה – ללמוד להיכשל ביחד
קבעו מפגש משפחתי שבועי שבו כל אחד מבני המשפחה מספר על כישלון אחד שלו (פינת הכישלונות המשפחתית). במהלך השיחה המספר יזכה לעידוד ויחד איתו ניתן להחליט האם לעשות משהו בנושא, ואם כן – מה לעשות.

עצם הנחת הכישלון על השולחן והפיכה שלו לחלק מהחיים – משחרר מהלחץ. חשוב לבטא את הרגשות המלווים את הכישלון: זה מעציב, מתסכל, מאכזב… זכרו שהתעלמות מהם לא מבטלת את קיומם.

כשאנחנו מעודדים חשוב לשמור על פרופורציות נכונות, כדי לשמור על מהימנות ואמינות.

כמה דוגמות לאימון בהתמודדות עם כישלון:
נגיד ש: הילד קיבל במבחן 60.

תנו ביטוי רגשי: "זה בטח תסכל אותך".

לא לשכוח לעודד: "היי, אתה יודע 60% מהחומר".

ובסוף גם להניע לפעולה: "בוא נבדוק מה אתה יודע ומה חסר לך / מה או מי יכול לעזור לך ללמוד את השאר".

רוצים עוד אחת? קיבלתם:
נגיד ש: הילדה לא נבחרה לוועדת עיתון.

תנו ביטוי רגשי: "זה בטח ממש הכאיב לך".

לא לשכוח לעודד: "כל הכבוד שניסית".

ובסוף גם להניע לפעולה: "יש עוד משהו שתרצי לעשות בנושא?"