עד יעבור זעם

עד יעבור זעם

פעוטות

הילה גליק

צעקות, בכי, השתוללות ומכות - איך לעזור לילד בהתקף זעם ולהיחלץ מהמצוקה, בלי לאבד את העשתונות?

הילד המתוק והמקסים שלכם מעניק מופע חינמי ללקוחות הסופר השכונתי, משתטח על הרצפה, צורח, בועט לכל הכיוונים, ומגיש נגדכם כתב אישום פומבי ומביש בגין סירוב לרכוש עבורו ממתק אחרון ודי. ואתם? רק שוקעים עוד ועוד בתוך חוסר האונים והבושה. כולנו היינו שם, ושרדנו כדי לספר.

התקפי זעם אצל ילדים ("טנטרום") הם תופעה נפוצה בגילאי שנתיים עד חמש, ואם לא מטפלים בה כראוי – היא עלולה להימשך גם בגיל מבוגר יותר. אז מה אפשר לעשות? ומה עדיף שלא?

בין מבנה אישיותי לתנאים סביבתיים מאתגרים

חשוב לעשות הבחנה בין אופי שונה של ילדים. כולם חווים תסכול, לכולם קשה לפעמים, אבל לכל אחד יש טמפרמנט משלו. יש כאלה שקל יותר להרגיע אותם עם חיבוק, מילה טובה, או הסחת דעת. ויש ילדים שעולים על עץ גבוה, ועכשיו לכו תורידו אותם משם. הצורכים יותר – הם גם הצורחים יותר. הם שבויים בתוך לופ הרסני שהולך ומתגבר, עד להתפרצות חסרת שליטה.

אבל לא רק הטמפרמנט (המזג) קובע. הילדים שלנו מתמודדים ביומיום עם לא מעט אתגרים שעלולים לגרום למצוקות רגשיות: מעבר למסגרת חינוכית חדשה, קשיים חברתיים ולימודיים, אווירה לא טובה בבית, מצב כלכלי קשה – כל אלה מעלים את רמת התסכול של הילד, ותורמים לקושי שלו להתמודד עם המשימות היומיומיות. הילד לא תמיד מודע לקשר בין התרחשויות חיצוניות לבין התחושות הפנימיות. תסכולים ומצוקות שהילד צובר וצובר, עלולים להשתחרר יום אחד בדמות התפרצות לא צפויה.

לרצות זה טוב. לבעוט – ממש לא.

חשוב לרצות. זה בהחלט מקדם ומציב מטרות בחיים. לא נרצה להכחיד את זה באופי הילד שלנו, אלא להיפך – חשוב מאוד שנכבד את זה. יחד עם זאת, אנחנו צריכים לשים גבולות ברורים, גם של מה וכמה אנחנו מוכנים לתת, וגם של הדרך המקובלת להבעת הרצונות של הילד. אומנם בשעה שהילד חווה את התקף הזעם, מיותר לחלוטין לנסות ולהעביר לו את המסר הזה (עכשיו הוא מוצף רגשית ולא מסוגל באמת להכיל שום הדרכה לכלים חדשים), אך אחרי שהרוחות יירגעו – חשוב מאוד לזכור ולהעביר את המסר הזה אליו. זכרו – זה התפקיד שלנו כהורים להעניק להם את הכלים החשובים לחיים.