איך מתמודדים עם אלימות וקנאה בין אחים

איך מתמודדים עם אלימות וקנאה בין אחים

ילדים כמעט גדולים

מרים זיסמן

אין הורה שלא חווה אכזבה כשרואה את ילדיו האהובים רבים האחד עם השני (או השנייה). זה סוג של חלום ושברו, מי לא דמיין יחסים טובים ואוהבים שלא כוללים בתוכם אלימות פיזית או מילולית, קנאה ותחרות.

בגלל חילוקי דעות לגבי הדרך לפתרון בעיות או כדי לערב את ההורים – לילדים יש צורך קדום הישרדותי לאהבה בלעדית של ההורים שלהם.

דרך העסקת ההורים במריבות, מצליחים הילדים לשלוט בהם ולגייס אותם לצידם. הורים רבים היו משוכנעים שיצליחו לתת יחס שווה, שלא ישוו בין האחים או יעדיפו את אחד מהם. בפועל, עם כל הרצון הטוב, אנחנו מגלים שהילדים מוצאים על מה לריב ולנו אין איך לפתור את זה. חוץ מהמלחמה על תשומת הלב של ההורים, ישנם גם פערי גיל ושפה ועלינו לעזור להם למצוא דרך, שבה הצרכים של כל אחד מהם יבואו לידי ביטוי מכבד.

האתגר שלנו כהורים
להתערב בלי לבטא עמדה אוהדת כלפי צד אחד, להימנע מהפיכת הוויכוח לדרך של העסקת יתר שלנו וללמד אותם איך לריב נכון. חשבו עליכם כילדים, נסו להיזכר במריבה שבה הוריכם התערבו, האם זה פתר את הריב? מה למדתם מההתערבות? איך החוויות הללו משפיעות עליכם היום?

חשבו על עצמכם כהורים, מה עשיתם עד היום כדי להשכין שלום בין הילדים שלכם? האם אתם חווים אותם כילדים שפותרים את הבעיות שלהם בעצמם? המטרה היא להשתמש בקנאה ובמריבות כהזדמנות – לימוד תקשורת יעילה, שתשמש את האחים במערכת היחסים שלהם ובמערכות היחסים העתידיות מחוץ למשפחה.

נתחיל בכך שלמריבות יש תפקיד, הן מכינות אותנו לעולם וזה החלק הטוב, הן גם יכולות לגרום לנזקים ארוכי טווח, לתחושות קיפוח, נחיתות או בדידות. כהורים יש לנו תפקיד להדריך וללמד את ילדנו לתקשר נכון. אנחנו מקדישים זמן להדרכה של איך להתלבש, להתרחץ, לקשור שרוכים ובמקביל אנחנו יכולים ללמד אותו איך לריב ולבטא צרכים. הערות תמידיות לא מועילות, הן מחטיאות את המטרה, כיוון שילדים משתמשים בהן כאמצעי להשגת תשומת לב מיוחדת ומפעילים את ההורים שחוזרים שוב ושוב על אותו דבר בלתי מועיל.

אם המריבות של ילדיכם הן משהו קליל ונסבל תזכירו לעצמכם, שהילדים רוכשים ניסיון בפתרון סכסוכים וזה החלק הטוב. אם זה יותר קיצוני נתחיל ליצור את השינוי, עקבו אחרי הילדים במשך שבוע ושימו לב למריבות שלהם – נהלו סוג של יומן מריבות. שימו לב לנושאים של הריבים שלהם, האם יש להם מכנה משותף? לפעמים הרישום מאפשר להתאמן על מעורבות רגשית מופחתת שלכם כלפי הריב. עכשיו תוכלו לאבחן האם התחרות היא בינם לבין עצמם, תחרות עליכם, בידור או שעמום, האם ומתי הם פונים לעזרתכם?

לומדים לבטא את הכעס
דמיינו לעצמכם שבן או בת הזוג שלכם מכניסים לבית בן או בת זוג חדשים ובנוסף מבקש מכם לאהוב אותם, לחלוק את חדרכם, בגדכם, אתכם. בנוסף אתם שומעים שיש מספיק מקום בלב כדי לאהוב את שניכם ובכלל אין לכם סיבה אמתית להרגיש כעס או קנאה…

ציפייה להכחשת הכעס מגבירה את טינה, איך מתמודדים? במקום להכחיש את הרגשות השליליים, נאפשר לילדים לבטא אותם! זכותם להרגיש כעס!

הדס: "איתן אמר לי טיפשה". במקום להגיד לה: "אל תשימי לב אליו" (הכחשה), תארו את הרגשות במילים: "זה ממש מרגיז לשמוע מילים כאלה". הדס: "כשבאים חברים לדור הוא צוחק עליי איתם", "זאת ממש הרגשה לא נעימה, היית רוצה שדור יתנהג אחרת, יש לך רעיון מה אפשר לעשות?" נחזק את יכולת ההתמודדות בלי לנקוט עמדה, נלמד להתבטא במילים מקובלות ונדגים איך לעשות זאת: "את כועסת שלילך לקחה את החולצה בלי רשות, עכשיו תגשי אליה ותגידי לה: אני לא מסכימה שתקחי לי את החולצה."

עוד טיפ חשוב: אל תתנפלו על התוקפן, אפשרו ביטוי רגשות שלילים ולמדו את ילדיכם בעזרת דוגמאות מילוליות איך לעשות זאת. לעיתים שני הילדים פונים אלינו ומבקשים עזרה, זאת הזדמנות לאפשר להם לגלות את העוצמות שלהם לפתרון הבעיות בעצמם.

נדריך אותם איך לנהל שיחה שבה ילמדו לבטא את עצמם בדרך מכבדת

  • נכיר בכך שהם כועסים – אמא: "אני רואה שאתם כועסים נורא זה על זה".
  • נאזין בכבוד ראוי לסיפור של כל ילד – עמרי: "ליאור חטף לי את המטוס ששיחקתי איתו כי רציתי לבנות שדה תעופה", ליאור: "גם אני רציתי אותו".
  • שיקוף ותיאור עובדות לילדים – אמא: "אז זה היה רעיון שלך עמרי לבנות שדה תעופה", עמרי: "נכון", אמא: "כשראית את עמרי משחק גם אתה רצית לשחק, ליאור?", ליאור: "כן".
  • גלו הערכה למורכבות הבעיה – אמא: "זאת נראית לי בעיה קשה. שניכם רוצים לשחק באותו המשחק ובאותו הזמן".
  • הביעו אמונה ביכולת שלהם להגיע לפתרון מקובל על שניהם, אמא: "אני בטוחה שתשבו ביחד ותמצאו פתרון שיעזור לשניכם".
  • צאו מהחדר. אמא: "בזמן שתחשבו על זה אני בחדר השני, קוראת ספר…" אם אתם משוכנעים שאין להם מיומנות לפתרון בעיות, אפשר לזרוק בטרם היציאה, רעיון "מה דעתכם על תורות"?
  • אם לא הגיעו לפתרון מוסכם: "הבעיה שלכם כל כך מורכבת שאתם צריכים כנראה עוד זמן…".

המעורבות שלכם מאפשרת להם ללמוד דרכי התמודדות מקדמת ללא נקיטת צד. אם הבעיה הופכת לאלימה, מפרידים אותם זה מזה, אבל לא מוותרים על שיחה משפחתית מקדמת כשהרוחות נרגעות.

מה לומדים הילדים מהנהלות שכזו?

  • מותר להם לבטא רגשות שלילים.
  • יש יותר מדרך אחת למצוא פתרונות לקונפליקטים והמיומנות הזאת תשרת אותם בצמתים אחרים בחיים.
  • הילדים לא משיגים תשומת לב מאיתנו דרך המריבות שלהם, כי אנחנו לא נכנסים לתפקיד החוקר והשופט.
  • הם לא נכנסים לתפקידים: הטוב, הקורבן, השתלטן, המרצה, הכבשה השחורה…
  • הם מתחילים לפתח מערכת יחסים חיובית זה כלפי זה.
  • דייט אישי שבועי עם כל אחד בנפרד הוא דרך מופלאה לתקשורת ומילוי מצברים וחסכים.

לעיתים אנחנו מגלים שאחות אחת פוגעת בדימוי של אחותה "יש לך רגלים של בול עץ". זה המקום לגשת בשיחה אישית לאחות הפוגעת ולפנות אל מצפונה. לדבר על נזקים עתידיים ולרתום אותה לשינוי. במקביל לעבוד על הדימוי העצמי של האחות השנייה ולחזק אותה.

יש לנו תפקיד משמעותי, כהורים לחולל שינוי, אנו יכולים לצמצם את התחרות ולהגדיל את היחד האוהב, אנחנו יכולים להנהיג את הילדים לחיים ללא יריבות. כשיוצאים לדרך מגיעים ליחסים מופלאים…!

מרים זיסמן היא מדריכת הורים מוסמכת בגישת מיכל דליות