אתם שואלים? המומחית שלנו עונה!

אתם שואלים? המומחית שלנו עונה!

כבר ימים רבים שאנחנו בבית, וכל השגרה השתנתה – הילד קם כל יום ב-5:00? הקטנים לא מפסיקים לריב אחד עם השני? רק בת 12 וכל היום העיניים שלה באייפון? מדריכת ההורים שלנו, עדי הרפז, עם כל התשובות לשאלות שמעסיקות אתכם ההורים בימי הקורונה.

הצבת גבולות

  • 1. הילדים מפונקים, הם לא מוכנים לעשות כלום בבית ורק רבים כל הזמן. איך אפעיל אותם?

    נתחיל מהבשורה המבאסת: ילדים מפונקים לא נולדו כאלה, הם למדו להיות כאלה. איך? ילדים שגדלו בבית מפנק עם "שירות הורים" ברמת 5 כוכבים למדו שהם לא צריכים לעשות שום דבר בבית ופתאום עכשיו אתם דורשים מהם. מה עושים?

    1. יושבים לשיחה משפחתית עם הילדים – מסבירים שאתם מבינים שעד עכשיו הם היו רגילים להתנהלות מסוג אחד, אבל ההתנהלות צריכה להשתנות כיוון שהבית לא "שלנו ההורים" אל "של כולנו כמשפחה" ונדרשת עבודת צוות שבה כל מי ששייך למשפחה לוקח חלק.
    2. כל המשפחה, כל אחד לפי גילו ויכולתו, מעלים רעיונות למשימות אותן צריך לבצע בשגרה היומיומית (במיוחד בזמן הקורונה בו כולם נמצאים בבית יחד, אך גם אחר כך עם החזרה לשגרה). מעלים את כל הרעיונות על דף אחד וכל אחד מהילדים בוחר על מה הוא לוקח אחריות.
    3. מתחילים ליישם עם המון עידוד לילדים. זכרו, עד כה מעולם לא לימדתם אותם לעשות את זה (לדרוש זה לא ללמד, לימוד דורש הדרכה ועידוד על כל צעד בדרך). הרעיון הוא שהמשפחה היא צוות, ההורים לא עושים במקום הילדים, אם רואים שיש ילד שלא עושה, במקום לנזוף בו, שאלו: "מה יעזור לך לקיים את המשימה?", הכילו את התסכולים שיבואו בדרך והאמינו בהם שהם יכולים (הם רק לא רגילים).
    4. בחלוף יומיים של יישום מתכנסים שוב לראות מה עובד יותר ומה פחות ומתקנים. הכלל שחשוב לזכור, שאין מעבר מ"אפס תרומה בבית" (פינוק) ל"מאה אחוזי הצלחה"… זכרו שכל צעד נחשב, עודדו את האחים לשיתוף פעולה ולעשייה לטובת המשפחה והתמידו בדרכים חיוביות לעודד את הילדים לעשייה בבית. זכרו שילדים עושים ותורמים מעצמם הם ילדים הרבה יותר שמחים מילדים שרק עושים בשבילם.

     

    עדי הרפז, מדריכת הורים
  • 2. הבת שלי בת 9, מאז שהתחיל הבידוד היא כל היום היא רוצה רק להיות בנייד ובשיחות ווטסאפ עם החברות שלה, לא מוכנה ללמוד או לעשות שום דבר אחר, כשאני אומרת לה "די" היא נכנסת להתקף בכי וזעם ואני לא מצליחה להרגיע אותה. לאן נעלמה הילדה שלי?

    הילדה שלך כאן, היא לא נעלמה. לעומת זאת, המציאות השגרתית שלה עם החברות והלימודים כן נעלמה לה. יש ילדים שיותר קשה להם (גם אם הם לא אומרים) לסגל דרכים אחרות, ילדים ששינויים ומעברים לא נעימים להם ולכן המעשים שלהם יהיו כאלה שבאמצעותם הם ינסו להרגיש שהם שולטים במצב.

    הבת שלך שיודעת שהיא לא תוכל לפגוש את החברות שלה (שכנראה מאוד משמעותיות בעבורה) עושה מאמצים רבים להישאר איתן בקשר והרגעים בהם את אומרת "די" יוצרים אצלה תסכול. קיימו איתה שיחה טובה שמצד אחד מכירה ברצון (הלגיטימי) שלה להיות בקשר רציף יומיומי עם חברות אבל לצידו העלו את הרצון והחשיבות שהיום שלה יהיה מורכב מעוד פעילויות ומשימות חיים בבית שלה ועם בני המשפחה.

    כשהיא בוכה וזועמת – היא מגיבה כך כי קשה לה לקבל את הגבול כי הוא מביא איתו הרגשה של תסכול שהחיים ברגע הזה לא יוכלו להתקיים כמו שהיא הייתה רוצה. ברגעים האלה הנטייה של הורים היא "לדפוק נאום חינוכי" מה שרק מגביר את התקף הכעס. עצרו. אמרו את המסר של הגבול פעם אחת ומאותו רגע זכרו של מה שהילדה שלכם צריכה זה שתשתתפו בצערה ("אני מבינה שאת רוצה עכשיו לדבר עם חברות, אני מצטערת שאת עצובה, את יכולה להתמודד עם תסכול") וזהו. לנשום בעצמכם, לומר לעצמכם שהיא יכולה להתמודד עם תסכול וכשהיא תרגע תוכלו להמשיך ולהתקדם עם משימות היום. הרבה מאוד עידוד על שיתוף פעולה מצידה. לגבי הלימודים מרחוק – אני מציעה את הכלל "עדיף מעט מלא כלום". אם לילדה קשה לקיים את כל משימות הלימודים, תסתכלו על כל מה שיש לעשות ותבחרו שתיים מהן.

    ילדים רבים

    עדי הרפז, מדריכת הורים
  • 3. "לך למקלחת? לא בא לי עכשיו". "בוא לאכול? אני באמצע משחק". "סיים את המשימות בלימודים. לא בא לי!" איך מחזירים את הסמכות והשליטה?

    כשאנחנו מנסים לשלוט בילדים הם לומדים מאיתנו ששליטה זה חשוב, ולכן גם הם עושים את זה. הם מבינים שהם לא באמת יכולים לשלוט במצב ובכלל, שיכולת השליטה שלהם בחיים מצומצמת בהתאם לגיל שלהם. אבל, גם הם רוצים ל"להחליט" על משהו… לא כל כך חשוב להם על מה (אפילו שזה נראה לנו ככה).

    בחרו דרך שבה לא מנסים לשלוט בילדים, אלא מעודדים אותם לקחת חלק ולהיות שותפים לעשייה ונותנים להם אפשרויות בחירה. לדוגמה: בבית שלנו מתקלחים (זה הכלל, והוא לא ניתן לערעור), אתה יכול לבחור אם אתה רוצה להתקלח אחרי ארוחת הערב או לפניה, האם ללכת למקלחת תוך כדי ששרים שיר של יובל המבולבל או שיר של סטטיק ובן אל, את יכולה להחליט אם את רוצה קודם לחפוף ואז להסתבן או להיפך.

    דוגמה נוספת: בבית שלנו כל יום מקדישים זמן לבצע משימות לימודים (זה הכלל), אתה יכול לבחור אם אתה רוצה ללמוד בבוקר או אחר הצהריים. אם יש ילד שמתקשה ללמוד נותנים לו לבחור שתי משימות מתוך סך כל המשימות (עם זה הוא מתחיל ועל זה מעודדים). אתה יכול לבחור אם אתה רוצה לשבת ללמוד בחדר שלך או בפינת האוכל (איפה שיותר נעים לך). כל בחירה שניתנת לילד תהיה על פי גילו כמובן.

    הרעיון כאן הוא שילדים רוצים להרגיש שהם שולטים במשהו, בחירה מספקת לילדים את הצורך ההתפתחותי של "להחליט" "להרגיש עצמאיים ובוחרים" וברגע שהם בוחרים הם מרגישים לא "החליטו עליהם" אלא הם החליטו ולכן יעלה משמעותית הסיכוי שהם ישתפו פעולה בצורה נעימה ובלי שאתם ההורים תצטרכו ליצור אווירה של שליטה שפחות נעימה לכולם.

    ילד שוטף כלים

    עדי הרפז, מדריכת הורים
  • 4. נייד, טאבלט, מחשב וטלוויזיה – כמה זמן מסכים ביום זה לגיטימי?

    אם נרים את הראש לרגע, נגלה שאחת ההצלות הגדולות של זמן הקורונה היא הטכנולוגיה. יש מסכים ויש אפשרות להמשיך לשמור על קשר, ללמוד ולהעשיר את עצמנו גם כשאנחנו מבודדים אחד מהשני. אני מציעה לשנות את המטרה מ"להקטין זמן מסך" ל"לגוון את זמן המסך עם פעילויות נוספות" ואסביר: המטרה היא לא "שלא יהיו כל כך הרבה זמן במסך" אלא שהורים ייצרו יחד עם הילדים שלהם לוח זמנים אישי ומשפחתי מגוון שכולל עיסוקים מגוונים כמו: קריאת ספר, לימודים, שיחת ווטסאפ עם חבר, משחק עם האחים, עזרה במטלות בבית, פעילות ספורטיבית, צפיה בסרט עלילתי וגם זמן מסך.

    כל עוד הילדים מקיימים לוח זמנים יומי מגוון, אין שום בעיה שיהיו במסך בכיף שלהם, כשזה לא קורה, עוצרים את זמן המסך עד שיעשו גם פעילויות אחרות.

    ילדים משחקים

    עדי הרפז, מדריכת הורים
  • 5. יש לי ילד בן 11 עם הפרעות קשב. רוב היום הוא תזזיתי מאוד ומשתגע בבית. אחותו (6) "הולכת אחריו" ואני עוד רגע יוצאת מדעתי. איך אתמודד איתם?

    ילדים זקוקים לפרוק הרבה אנרגיה ומרץ. התקופה הזו בבית שבה כולם סגורים ואסור לצאת גורמת לאנרגיה להתפרץ ולכולם זה קשה, גם לילדים וגם להורים. בעבור ילדים עם הפרעות קשב וריכוז זה מורכב עוד יותר. הם זקוקים להורים שיעזרו להם לשתף פעולה, שיעשו השתדלות לא לכעוס עליהם אלא "לתת להם יד" ולמצוא יחד איתם דרכים לעזור להם לבטא את האנרגיה שיש בהם ולתעל אותה למקומות חיוביים.

    אמרי לו כי את מכירה בצורך שלו לפרוק אנרגיה, שאת מבינה שזה הוא (וכמו שהוא זה נפלא), ואת מבקשת יחד איתו לעזור לו לבטא מה יעזור לו ולמצוא יחד איתו דרכים מצד אחד לפרוק אנרגיה ומצד שני לעזור לו לנהל אותה, לנהל את התגובות שלו ולנתב את הכוחות שלו למקומות תורמים, מועילים ומשתפי פעולה עם מה שצריך לעשות.

    לדוגמה: לשים מוסיקה ולרקוד, לפרוס מזרונים באמצע הסלון ולעשות קצת "היאבקות" (זה מצחיק וזה נותן מקום "מאורגן" להוצאת מרץ מהסוג המשתולל), לנקות את הבית (גם אם זה לא יהיה מושלם כמו שאמא או אבא יודעים לעשות… הכי חשוב שהוא יהיה חלק מהעשייה), הוא אוהב לבשל? תנו לו לעזור קבוע במטבח, יש לכם גינה או מרפסת? שישקה את העציצים או ישטוף את המרפסת… תעזרו לו לפתח מיומנויות חיוביות שאפשר לבטא אותן במרחבי העשייה השונים בבית. אל תגידו "לא, את זה הוא לא יכול לעשות או זה לא יעניין אותו" זכרו כל הזמן שהוא ילד עם המון אנרגיה שצריך לתעל לטובת עשייה חיובית ומכיוון שיש בחיים המשותפים בבית מיליון דברים שאפשר לעשות, שתפו אותו באפשרויות ותנו לו לקחת חלק (אחותו כבר תבוא אחריו 🙂 ).

    לגבי האחות הצעירה, זה מאוד טבעי שהצעירה "הולכת אחרי אחיה", תוכלי לשוחח גם איתה ולבקש ממנה לסייע לך ולאחיה למתן את האווירה. שתפי את שניהם בתחושות שלך לגבי המצב ובקשי מהם עזרה, וחשבו יחד איך ניתן להרגיע מעט את האווירה.

    עדי הרפז, מדריכת הורים

יחסים בין בני הבית

  • 1. בין כל הטירוף הזה איך מצליחים לשמור על היחסים בין אבא לאימא?

    היחסים בין ההורים הם התשתית לכל יתר מערכות היחסים במשפחה. התקשורת, הקשר והיחס שההורים מעניקים אחד לשני, החברות, היכולת לעבוד יחד כצוות למול משימות החיים היא המטען ממנו כל המשפחה שואבת אנרגיה, ממנה הילדים מקבלים דוגמה אישית לניהול מערכות יחסים בין-אישיות בכלל.

    זמן זוגי וקשר קרוב בין ההורים חשוב תמיד וחשוב עוד יותר במצבים משתנים. זמן הקורונה הוא זמן מיוחד, ההורים עובדים, ואם לצערנו לא עובדים או נמצאים בחל"ת, הופכים להיות מאד מוטרדים מהעתיד, מסוגיית הפרנסה וממה יהיה, ובכל מקרה, במקביל לכל מה שקורה ברמה האישית מגדלים ומתפקדים 24/7 כמשפחה. העוגן שיכול להיות הוא דווקא הזוגיות.

    איך בכל זאת לתת לה זמן? צאו לדייט בתוך הבית או בגינה אם יש. אחרי שהילדים הלכו לישון, או מוקדם בבוקר לפני שהם קמים, שבו לכם בשקט יחד על כוס קפה, תה או יין, וסתם תדברו – על המצב, על איך שאתם מרגישים, על מה אתם שמים לב לגבי המשפחה שלכם והילדים שלכם, על מה אתם זקוקים האחד מהשני או מהשנייה כדי להיות בני זוג טובים יותר ופרטנרים טובים לחיים. דווקא כשכל מסיחי הדעת של החיים במירוץ הרגיל נעלמו מחיינו, יש מצב שאפשר למצוא טוב יותר זמן להקדיש לביחד הזוגי, זה יעזור לכל זוג לתפקד כהורים טובים יותר וישפר את ההרגשה הטובה הכללית. זה בהחלט שווה את ההשקעה.

    עדי הרפז, מדריכת הורים
  • 2. שנינו עובדים, אלא שעכשיו יום עבודה הפך למשימה כמעט בלתי אפשרית, אנחנו כל היום בשיחות זום ויש לנו 4 ילדים (11,7,5,3) בבית שזקוקים לתשומת לב ויחס. איך אפשר להמשיך לעבוד בלי לגרום לילדים שלנו להרגיש דחויים?

    אם בימים כתיקונם איזון בית עבודה היה קשה, עכשיו זה קשה עוד יותר. הדבר הכי חשוב כרגע הוא לייצר גבולות, ולא, אני לא מדברת רק על הילדים, אני מתכוונת קודם כל אליכם. אני לא יודעת באילו עבודות אתם עובדים, אבל אם שניכם עובדים מהבית באופן מלא ובמקביל יש ארבעה ילדים צעירים שזקוקים לתשומת הלב שלכם, לעזרה במשימות ובלימודים וליחס – עליכם להגדיר סדר יום שבו כשאחד מכם עובד (בשיחת זום למשל) השני פנוי לילדים ולהיפך. נסו אולי לסדר את יום העבודה כסוג של משמרות, שעתיים הורה אחד עובד ואחר כך מתחלפים, חצי יום-חצי יום או כל חלופה אחרת שתאפשר הורה אחד נוכח לפחות בחלק מהזמן.

    רצוי לשוחח עם מקום העבודה שלכם ולהסביר את המצב ואת הצרכים שלכם כדי שתוכלו גם לעבוד טוב במקביל לתפקד שלכם כהורים, נוכח המצב, רוב הסיכויים שהצד השני יגלה גמישות והכלה (זכרו שגם הם נמצאים בדיוק באותו מצב שאתם נמצאים בו).

    במקביל, ערכו שיחה משפחתית עם הילדים ושתפו אותם במצב המיוחד שיש כרגע. אחרי שהגדרתם את לוח הזמנים של העבודה שלכם (מתי כל אחד מכם עובד), פנו אל הילדים בבקשה לשיתוף פעולה מהם. הגדולים יכולים להעסיק (בחלק מהזמן) את הקטנים, כל הילדים יכולים להיות שותפים בעשייה בבית, וכן, חלק מהתרומה שלהם היא גם לאפשר להורים לעבוד.

    אבל, וזה אבל חשוב, ילדים יתקשו לאפשר להורים לעבוד אם הם לא יקבלו את היחס שלו הם זקוקים, לעומת זאת, אם אתם תצרו סדר יום שבו אתם מכבדים את הילדים בנוכחותכם ומדגימים להם עמידה במילה, ביחס שבו אתם נותנים להם ובסדר היום שקבעתם ועומדים בו, הם יקבלו מכם שיעור מעולה בדוגמה אישית ויוכלו גם הם לקיים את החלק שלהם טוב יותר. אל תצפו למאה אחוזי יישום, איזון בית עבודה, ובטח בזמן קורונה, הוא אירוע מתגלגל שכל יום יש להגדיר מחדש. ילדים בגילאי ילדיכם בהחלט יכולים להיות לכם פרטנרים טובים אם רק תנהיגו את הדרך ותעזרו להם להיות חלק ממנה.

    עדי הרפז, מדריכת הורים
  • 3. מאז שכולנו נמצאים כל היום יחד יש כל הזמן אווירה של כעס ומתח... בעלי כל היום עסוק בעבודה, אני קורסת עם שלושת הילדים, כל היום צעקות בבית. איך נשפר את האווירה?

    יש רובד רגשי שכל בני הבית חווים אבל לא תמיד מדברים עליו ובוודאי שלא מקדישים לו מספיק תשומת לב. בני משפחה הם קבוצה של אנשים בעלי מחשבות, רגשות וצרכים משתנים לפי גיל ומצב רגשי. כשכל אחד פועל כיחידה נפרדת ומנסה לכוון את הדברים כך שהצרכים שלו ייענו והדברים ייעשו לפי רצונו, האחרים מיד מגיבים, לרוב בהתנגדות. הם חוששים (גם אם לא במודע) שהצרכים שלהם לא יקבלו מענה.

    אם נדמה את המשפחה לקבוצת שייטים שצריכים להשיט את הסירה יחד – אלא שכל אחד מחליט על כיוון משלו ומנסה לחתור לשם בלי לשתף פעולה עם האחרים ולוודא שכולם מכוונים לאותה המטרה, הסירה פשוט תתהפך וכולם יטבעו.

    איך משנים אווירה? אני ממליצה להודיע לכל בני הבית שהם מוזמנים באהבה לשיחה משפחתית שתתקיים הערב, שבה תשתפי את כולם בתחושה שבתקופה האחרונה האווירה בבית לא נעימה, השתדלי לא לנזוף או לבקר את בני המשפחה על ההתנהגות שלהם אלא שתפי ברגשותייך, הדגישי שאת בטוחה שכולם נמצאים במתח, שאת מבינה שזה לא פשוט לאף אחד ולכן דווקא ברגעים כאלה כולכם זקוקים לשיתוף פעולה. בקשי מהם להעלות את כל הצרכים שלהם ואת כל הרעיונות למה לעזור לכם כמשפחה לעבוד יחד כצוות וכמוכן שכל אחד יציין מה הוא יכול לקחת על עצמו כדי לתרום להגדלת שיתוף הפעלה ושיפור האווירה המשפחתית. אם כל אחד מכם יעשה אפילו צעד קטן לטובת הקטנת המתח האווירה תשתפר והמוטיבציה להמשיך בקו החיובי תעלה.

    עדי הרפז, מדריכת הורים
  • 4. כבר שבועות שהבת שלי לא ראתה את הסבתא שבימים רגילים היא רואה כמעט כל יום. עכשיו הקטנה לא מוכנה לדבר איתה בטלפון או בשיחת וידאו, זה שובר את הלב של סבתא ושלי. מה לעשות?

    לפעמים מה שלנו ההורים נראה כמו התנגדות לא ברורה ולא הגיונית של הילדים, זה דווקא ההיגיון הפנימי הרגשי הבריא שלהם ששומר עליהם מלהרגיש כאב. ייתכן שהילדה שלך מתגעגעת לסבתא שלה אבל המחשבה של לראות אותה בווטסאפ בלי היכולת להרגיש את הקירבה שלה, את החיבוק ממנה ואת היחס לו היא רגילה לקבל ממנה מכאיב לה ולכן היא מעדיפה שלא לדבר איתה. יכול להיות שלשמוע את הקול של סבתא מעורר אצלה הרגשה של חוסר שהיא לא רוצה להרגיש ולכן נמנעת.

    מה כן לעשות? קודם כל, לא להכריח. התעקשות עלולה לגרום לה רק להתנגד יותר.
    רצוי להכיר ברגשות שלה, לומר שיכול להיות שזה מוזר לה ושונה לדבר ככה עם סבתא ושאת מבינה, לצד זה שתפי אותה בתחושות שלך, בזה שסבתא מאד מתגעגעת ואת רוצה להתחשב בלב שלה.

    התייעצי איתה מה יעזור לה לדבר עם סבתא, ומה יעזור לה להתגבר על זה שלא בא לה. ספרי לה שלהתקשר לסבתא נחשב לעשות מעשה טוב ומתחשב וזה יהיה מאד יפה אם היא תבחר לעשות את זה, וגם אם לא עכשיו, זה בסדר, כשהיא תרגיש מוכנה היא תבחר לדבר עם סבתא (אולי בשיחה הבאה). כדאי לומר לה: "את בוחרת מתי ואת גם תחליטי איך" (שיחת טלפון, ווטסאפ, לצייר ציור ולשלוח לה בהודעה או לשלוח הודעה קולית, זה לא חייב להיות שיחה). ברגע שהילדה מביעה כוונה ולו הקטנה ביותר, לומר מילה טובה (גם אם כל מה שהיא הסכימה אליו הוא שתשלחי לסבתא תמונות שלה והיא תוסיף אימוג'י של לב זו התחלה.) לעודד, לומר מילה טובה ולשמוח בכל צעד של רצון טוב מצידה.

    משפחה מורחבת

    עדי הרפז, מדריכת הורים
  • 5. מאז שהחלה תקופת הקורונה הבן שלי שנחשב ילד חברותי, נראה שלא מעוניין לדבר עם החברים שלו. הם מנסים ליצור איתו קשר והוא מסרב...

    הילד החברותי שלך לא הלך לשום מקום, זו רק השגרה הבטוחה שלו שהשתנתה וייתכן שהוא, כמו לא מעט ילדים, עדיין לא מצא את הדרך לבטא את עצמו שייך וחברותי בתוכה.
    אם בימים כתיקונם לילדים יש לוח זמנים מגוון, עמוס מפגשים עם חברים, משחקם בכדור, חוגים, מפגשי ימי הולדת ושלל פעילויות שבהם דרכי ההתנהגות בחברה וביסוס תחושת השייכות החברתית שלהם ברורים, עכשיו הקלפים נטרפו וצריך קצת למצוא את הדרך אל המקום החברתי המוכר והבטוח בדרכים אחרות. יש ילדים שעושים את זה בקלות ויש כאלה שלוקח להם קצת יותר זמן. אין נכון ולא נכון, יש מה נכון לילד שלך ועל זה צריך לשים את הדגש.

    דברי איתו וספרי לו ששמת לב שבימים האחרונים הוא לא ממש מעוניין ליצור איתם קשר או לשתף פעולה עם היוזמה שלהם לדבר איתו בווטסאפ או בזום – בניגוד לימים רגילים. שאלי אותו, אולי קשה לו, אולי זה מרגיש לו מוזר… ממש תשאלי, והוא יענה. שאלה שאנחנו שואלים את הילד שלנו עוזרת לו לפתוח נתיב אל מה שהוא מרגיש וחושב. יש סיכוי ששאלה כזו תפתח שיח שיואפשר לך לעזור לו (אם הוא ירצה בכך) למצוא דרכים (אפילו קטנות) לשמור על הקשר החשוב עם החברים.
    זכרי, אין מה לנסות להכריח, הרעיון בשיח ביניכם הוא לגעת ב"שריר הרצון" ולעורר אותו, כשהוא ירצה ואת תהיי שם כדי לחשוב יחד איתו על הדרכים המתאימות לו.

    עדי הרפז, מדריכת הורים
  • 6. הבן שלי בן 14 כל היום מסתגר בחדר שלו, אוכל בחדר, מתקשר עם החברים שלו מהמחשב שנמצא בחדר שלו או בווטסאפ. איך אפשר לגרום לו להיות ולתקשר עם שאר בני המשפחה?

    אחד המאפיינים של גילאי העשרה הוא תנועה לכיוון בניית חיים שלמים מחוץ לשדה המשפחתי, חיים חברתיים עם קבוצת השווים הלא היא החברים שנראה כאילו ברגע הפכו להיות הם, הטכנולוגיה וכל שלל הפעילויות המתלוות אליהם ליותר חשובים מאיתנו.
    זה נכון, הילדים מתחילים לפתח חיים משל עצמם אבל אל תטעו, הם צריכים שאנחנו, ההורים והמשפחה נהיה סלע איתן שמדגיש עד כמה הקיום שלהם והנוכחות שלהם בתוך הבית עדיין חשובה, תמיד. אז התגובה להסתגרות של בנך בחדר שלו צריכה להיות משולבת, מצד אחד לפרגן לעובדה שיש למתבגר הצעיר חיים חברתיים ושלל עיסוקים משלו ומצד שני לא לוותר על היותו חלק מהתא מהמשפחתי (פעילויות, שיח עם ההורים וזמן עם האחים, ארוחות משותפות וכמובן לקחת חלק במשימות ובמטלות המשפחתיות בבית) וכן לא לוותר על גבולות ההתנהלות בבית, זה נכון תמיד וזה נכון אף יותר בתקופת הבידוד בה כולנו נמצאים כרגע.

    קודם אתם ההורים תיישרו קו לגבי הגבולות שלכם, מה מקובל עליכם ומה לא. למשל, האם זה בסדר לאכול בחדר או שארוחות אוכלים ביחד, במטבח? אולי נשנוש כן אבל ארוחות מסודרות אוכלים עם המשפחה? להיות סגור בחדר חלק מהיום זה בסדר, אבל כל היום? לא מקובל. אחרי שיישרתם קו לבדכם, הזמינו את המתבגר לשיחה אישית אתכם.

    חשוב להדגיש שזו לא שיחת נזיפה אלא שיחה של שיתוף ורתימה שלו ל"ביחד" המשפחתי ולמה שאתם מצפים ומבקשים ממנו. המתבגר הצעיר יירתם בקלות רבה יותר אם תתנו לו להרגיש שיש מקום לרצונות ולצרכים שלו ולצידם תבקשו ממנו לקחת חלק בביחד המשפחתי לפי הגבולות והכללים שחשובים לכם כהורים. יחד איתו הסכימו גם על "מה קורה אם הוא לא עומד בהסכם".

    עדי הרפז, מדריכת הורים
  • 7. יש לנו שלושה ילדים (6,4.5,3) כל פעם שניים מהם משחקים יפה יחד, אך השלישי תמיד נשאר מחוץ למשחק, הם מתחלפים ביניהם אבל כמעט ולא משחקים שלושתם. איך גורמים להם להשתתף יחד?

    דינמיקה בין אחים היא דבר מקסים ומיוחד. אם היה מדובר בשניים קבועים שמשחקים ואחד קבוע נשאר בצד זו היתה בעיה, אך במצב שתיארת נראה שמדובר בתוך דינמיקה משתנה. הבשורה הטובה היא שיחסים, קשר ותקשורת הם דבר שמתפתח ונבנה. בגילאים הצעירים של הילדים קשה לפעמים לשחק יותר משני ילדים יחד כי הם מרוכזים כל אחד ברצונות שלו ולפעמים קשה לשתף פעולה ולגשר על הפערים ברצונות (ההוא רוצה לשחק בקוביות, השני לא רוצה, רוצה דווקא במכוניות, השלישי רוצה להיות ראשון, והשני בוכה כי הוא בכלל רצה שהם יציירו עכשיו).

    אני מציעה לך לראות את המשחק הזוגי המתחלף שביניהם (כשכל פעם אח אחר "לכאורה" בחוץ") כמו שדה אימונים ליחסים תקשורת ובניית קשר ביניהם. כל מה שהם יצליחו לעשות ביניהם בחלוקה המתחלפת לזוגות יהווה את התשתית ליכולת שלהם לשחק ולפעול יחד גם כשלישייה (ולאחר מכן גם בקבוצות גדולות יותר בשדה החברתי). ומה התפקיד שלכם ההורים? לא להתערב במריבות (כשיש כאלה) ולעודד מאוד כל משחק משותף שלהם בכל פורמט גם בזוגות וגם בשלישיה. דגש על החיובי ביניהם יעזור לילדים להגדיל ולעשות שיהיה עוד ממנו.

    ילדים משחקים בקוביות

    עדי הרפז, מדריכת הורים

שינה ופחדים

  • 1. בתקופה האחרונה הילד (בן 3.5) חזר להרטיב בלילה, אפילו שביום הוא שולט בצרכים שלו כבר חצי שנה בלי בעיות. האם זאת בעיה?

    תהליך גמילה בניגוד למה שחושבים הרבה הורים הוא לא תהליך ליניארי (קו ישר), אלא תהליך שיש בו תנועה טבעית קדימה ואחורה, כשהכיוון הכללי הוא התקדמות לכיוון עצמאות מוחלטת ושליטה בצרכים. לשאלתכם, קודם כל כל הכבוד לילד שלכם, חצי שנה שהוא שולט בצרכים שלו בלי בעיות ביום, זה נפלא ונהדר ויש לחזק את זה. לצד זה יש להבין שגמילת יום לא דומה לגמילת לילה והגוף אינו מתנהג בהן אותו הדבר. אפשר גם להבין כי אם ההרטבה חזרה לחיינו אחרי הבידוד והקורונה, זה די טבעי שילד יחווה רגרסיה מסוימת.

    ילדים ישנים (עמוק) וכשיש להם פיפי בלילה, לא מספיק שהם ירגישו שלוחץ להם ללכת לשירותים, כמו ביום, אלא עכשיו המוח גם צרך לשלוח פקודה "להתעורר" וזה עניין של בשלות של הגיל, זה יכול להיות תקופה בסדר ואז לחזור אחורה ושוב להסתדר עד שהילד גדל מספיק ובשל מספיק לשלוט בצרכים גם בזמן שינה.

    מה לעשות? להסביר לילד שלהיפרד מהחיתול ביום זה דבר אחד ולילה זה דבר אחר, ושבלילה הגוף צריך גם להתעורר וצריך עוד קצת לגדול ויש לילות שיצליח ויש שלא, וזה בסדר. אם הפיפי יברח, ננקה, נעודד הרבה בכל מקרה ולזכור שאם הילד נפרד יפה מהחיתול ביום הוא יעשה את זה יפה גם בלילה, זה רק עניין של זמן. בלי לחץ.

    מה לא לעשות? לא להתנות את ההצלחה בלילה עם פרסים או כל מיני כאלה למחרת (נניח: אם תקום יבש תקבל מתנה) – לילד לוקח זמן לפתח מיומנות שליטה וילד נורא רוצה להצליח, אנחנו לא רוצים לייצר לו חווית כישלון או אכזבה בדרך, אלא הצלחה.

    הילד שלכם צריך לחוות את גמילת היום כהצלחה לאורך זמן, במקביל "לנרמל" לו את התהליך של הלילה ולהסביר שזה טבעי שזה לוקח זמן.

    עדי הרפז, מדריכת הורים
  • 2. אנחנו הורים ל-4 ילדים. מאז שהשתנתה השגרה, הקטן (שנתיים) מגיע למיטה שלנו כל לילה. איך נגרום לו להישאר במיטה שלו?

    לקטן שלכם יש רצון מאוד מובן לישון אתכם במיטה. אין דבר יותר כיפי מלהרגיש קרוב אל אבא ואמא, זה טבעי ומוכר מהרבה בתים. אין ספק שהשגרה השתנתה, יכול להיות שהאחים הגדולים נשארים ערים עד מאוחר, האווירה היומיומית של ביחד שונה מהיומיום שכולנו מכירים וגם הקטן שינה את ההתנהגות שלו בהתאם לגילו וזה בא לידי ביטוי ברצון שלו לישון איתכם (להמשיך את הרצף של "להיות עם אבא ואמא" שהוא חווה במשך היום בשגרה הנוכחית החדשה).

    איך תגרמו לו להישאר במיטה שלו? זה פשוט, על ידי זה שתחליטו שהוא ישן רק במיטה שלו, תתמידו ותקפידו על כך ולא תוותרו גם אם הוא בוכה או יורד מהמיטה. לרוב הקטנים בוכים לא כי משהו רע קורה להם או כי עשינו להם משהו לא טוב (חס וחלילה) אלא כי זו הדרך הילדית שלהם להביע את חוסר שביעות הרצון שלהם (מותר להם). הדרך ללמד ילד לישון במיטתו היא להשכיב אותו לישון במיטה, לכבות את האור, לשבת ליד המיטה שלו (בלי לתקשר איתו, אומרים "לילה טוב" ושומרים על שקט) עד שיירדם במשך כמה ערבים עד שההרגל יוטמע מחדש.

    עדי הרפז, מדריכת הורים
  • 3. יש לנו מתבגרים בבית (17,15,12). מאז שסגרו את בית הספר, היום שלהם הפך ללילה והלילה הפך ליום. אנחנו לא רוצים לריב איתם, אך זה בלתי נסבל...

    יש לכם חבורת מתבגרים בבית שיכולים להיות אחלה פרטנרים לשיח בנושא ולפתרון כל בעיה משפחתית שעולה בהקשר אליהם או בהקשר למצב המשתנה. זה לא סתם שאין לכם רצון לריב איתם, כי הם באמת ילדים גדולים, מצד שני אין שום סיבה שתוותרו על ערכים ודרכי התנהגות והתנהלות שבעיניכם כהורים חשובים ולכן אני מציעה שתכנסו ישיבה משפחתית עם שלושתם, שתפו אותם במחשבות שלכם ובציפיות שלכם מהם ותנו להם לבטא את עצמם ואת הרצונות שלהם.

    הדבר הכי חשוב בשיחה הוא לסמן שני גבולות שיהוו מסגרת:

    1. מה חייב להתקיים בכל יום (לימודים, ארוחות משפחתיות, השתתפות במטלות וכדומה) ועליו אתם לא מוותרים. אפשר לזרום לגבי "מתי" עושים את הדברים, אבל לוודא שכל מה שחשוב שיתקיים אכן מתקיים.
    2. אם הילדים ערים בלילה (נניח ואתם מסכמים שהם כן יכולים להיות ערים בלילה או בחלק מהלילות) איך אתם מצפים מהם להתנהג תוך התחשבות באחרים שגרים בבית.

    בתוך מסגרת הגבולות האלו נהלו עם המתבגרים שיח שמבקש לשתף להתייעץ ולהחליט יחד איתם איך מתנהלים בצורה שתתחשב בערכים, בצרכים של כולם ובגבולות שלכם כהורים ושל כולכם כמשפחה. שיחה כזאת מגבירה את האפשרות לרתום את המתבגרים לשיתוף פעולה עם פחות מאבקי כוח.

    עדי הרפז, מדריכת הורים
  • 4. בן 4 מאוד פוחד שכולנו נידבק בקורונה, הוא כל היום מדבר על זה, משגע אותי שאני אשטוף ידיים כל הזמן ושואל אותי על כל דבר אם יש בזה קורונה. איך ארגיע אותו?

    קודם כל תני חיבוק למתוקי שלך. לילדים בגיל הרך יש חשיבה קונקרטית, מה שהם שומעים, מה שהם רואים והדרך בה הם חווים את המציאות נעשית דרכנו והם לרוב לוקחים את המילים ההסברים והחוויות של המציאות כפשוטן. לכן יש חשיבות רבה לדרך בה מסבירים לילדים על המצב ויש חשיבות רבה לאווירה המשפחתית בה גדל הילד ודרכה הוא חווה מצבי חיים שונים. על כל אלו נוסיף סגנון הורי (הורה חרד, למשל, מעלה את הסיכוי לילד חרד) ומאפייני אישיות שונים אצל כל ילד וקיבלנו מגוון אפשרויות לתגובה למצב כמו מצב הקורונה.

    נשמע שהילד, בדרכו הילדית מבין היטב שכולנו חווים מצב שמחייב הישמעות לכללים מסוימים, אפשר לשבח אותו על כך שהוא מבין את המצב אבל רצוי יותר להדגיש (כדי להרגיע אותו) שכל עוד הכללים מתקיימים, כולנו (המשפחה שלו) בטוחים לגמרי.

    אני ממליצה להפחית עד כמה שניתן צריכת חדשות כשהוא נמצא בסביבה ולעזור לו להגביר תחושת שליטה על ידי כך שלא תחכו שהוא יזכיר שצריך לשטוף ידיים (לדוגמה) אלא שמשו לו דוגמה אישית ו"נרמלו" את הפעולות האלו כחלק משגרת היום הרגילה ותנו לו להיות שותף לעשייה (שוטפים ירקות במים וסבון? תנו לו לעזור, הולכים לשטוף ידיים? עשו את זה יחד איתו). הסבירו לו בפשטות שקורונה לא עוברת באוויר מבית לבית וכל עוד אנחנו בבית ועושים בדיוק מה שמנחים אותנו כולנו בטוחים לגמרי והכל טוב. אם הוא ממשיך לשאול אחרי שהסברתם בפשטות, החזירו אליו את השאלה (את התשובות הוא הרי כבר יודע) ותנו לו לענות לכם את התשובה מתוכו, זה יגביר אצלו את התחושה של ידיעה ושליטה במצב.

    לצד כל אלו, חשוב שאתם תהיו רגועים, זה התשתית הכי טובה לרוגע שלו, זו תקופה והיא תעבור, נצלו אותה לחיבור טוב יותר עם בנכם לשחק איתו וליהנות מהזמן המשותף עד כמה שניתן.

    עדי הרפז, מדריכת הורים
  • 5. שעות השינה של הילדים התבלגנו לגמרי. גם הקטנים, שהלכו לישון בשמונה, הולכים לישון עכשיו אחרי עשר. אנחנו עייפים ובלי שום רגע לעצמנו. איך מחזירים את שגרת השינה הביתה?

    אם מחר היו חוזרים לבית ספר? מה הייתם עושים? נכון שהייתם "פשוט" מחליטים שהולכים לישון בשעה X ו"פשוט" מבצעים את ההחלטה. גם אם הילדים היו מתקשים קצת בהתחלה, או מתנגדים, הייתם כנראה עומדים על דעתכם ומקפידים על שעת השינה וסדר היום, נכון?

    אז לשאלתכם, אם חשובה לכם שעת השינה של הילדים כדי שלכם יהיו כמה שעות של שקט ואפשרות לקבל כמה רגעים לעצמכם "פשוט" תעשו את זה. יש מצב שאחרי השבועות האחרונים בבית סדר היום נעלם כמעט לגמרי, ויכול להית שאתם יכולים לגלות קצת גמישות (שלא ילכו לישון ב-20:00 אלא ב-21:00) אבל בהחלט אפשרי לשמור על סדר יום גם בשגרה החדשה שכולנו חווים.

    אם בכל זאת אין לכם כוח לעשות את זה, אל תיכנסו למאבקים, הגדירו "בקטנה" מה אתם כן מסכימים שהילדים יעשו בשעות המאוחרות (למשל, מותר לכם לצפות בסרט אבל המטבח נסגר ב-21:00) וזרמו עם המציאות המשתנה, זו תקופה מורכבת ואפשר לגמרי לשחרר קצת לחץ עד שתרגישו שיש לכם ההורים את הכוחות לארגן מחדש לוח זמנים של שינה מסודרת וגם לקיים אותה.

    עדי הרפז, מדריכת הורים

סדר יום

  • 1. האם "לנצל" את תקופת הבידוד כשהילד לא בגן כדי להתחיל בגמילה מחיתולים?

    אני יודעת שזה מאד מפתה "לנצל" את התקופה הזו לגמילה של ילדים מחיתולים. אבל זה לא כל כך קשור להזדמנות שאולי נוצרה כאן כי אין גן וההורים בבית, זה יותר תלוי בבשלות של הילד לגמילה, ביכולת ובפניות של ההורים לתמוך ולעודד את הילד בתהליך שלו.

    בדקו האם הילד מוכן מבחינה מוטורית (יודע ללכת לבד, להוריד מכנס לבד, לפתוח חיתול). האם הוא בשל מבחינה קוגנטיבית (מודע לעשיית צרכים בזמן המעשה, מראה שהוא מבין את התהליך, יכול לקבל ולבצע הוראות). בדקו שהוא בשל מבחינה מילולית (יכול לתאר את מה שהוא מרגיש: "רטוב לי"), מביע רצון לעשות פיפי בשירותים, וכמובן שימו לב לבשלות רגשית שהיא לרוב ההיבט המורכב ביותר, האם הילד שלכם יוכל להתמודד עם תסכולים? האם מראה סימני עצמאות? עד כמה הוא רכושני לדברים שלו? האם הוא מסוגל לדחות סיפוקים? מסוגל לחכות לתור? לחכות לממתק?

    אם המיומנויות האלו לא קיימות, גם לא בחלקן, כדאי לחכות קצת וקודם כל לפתח אותן אצל הפעוט ורק לאחר מכן להתחיל בגמילה. לצד הבשלות הזו חשוב שהילד ירצה להיגמל. זה יכול לבוא מצידו, או בתגובה להצעה שלכם ההורים.

    עכשיו נעבור אליכם, יש חשיבות למוכנות והפניות שלכם לתמוך בו (או בה כמובן) בתהליך הגמילה, תהליך שדורש עקביות והמון עידוד. אם הילד בשל וגם אתם מוכנים להיות שם בשבילו, לכו על זה ושיהיה בהצלחה לו ולכם. אם יש לכם ספק לגבי המוכנות שלו (ולו במעט) ואתם לא בטוחים שאתם פנויים לתהליך, חכו עוד קצת ובדקו את המצב שוב בעוד זמן מה. בלי לחץ בבקשה.

    עדיף תהליך שמתחיל נכון עם בשלות, בו הילד יחווה הצלחות מתהליך שבו אנחנו ההורים דוחפים את הילד לקראת שלב שהוא עדיין לא מוכן אליו והוא למעשה עובר חוויה מתסכלת מאוד, זה ממש לא מומלץ.

    עדי הרפז, מדריכת הורים
  • 2. לילד שלי קשה לשבת וללמוד גם בשגרה. עכשיו במצב המיוחד אני מוצאת את עצמי נלחמת איתו על הלמידה מרחוק. כמה ללחוץ עליו?

    למידה מרחוק דורשת שינוי הרגלים, פיתוח יכולות למידה, ביצוע משימות עצמאיות וקיום אינטנסיבי של אינטראקציית למידה עם ההורים מה שלפעמים יוצר קונפליקטים. השילוב בין כל אלו בתוספת המרחק מהמורה ומאווירת הלימודים בכיתה עלולים ליצור קושי גדול למי שמלכתחילה מתקשים.

    אני מציעה לשתף את המורה בקושי שחווה הבן שלך ולבקש ממנה עזרה, לתאם איתה ציפיות לגבי מילוי המשימות. אני בעד גישה מעודדת, לא נורא גם אם לא עושים הכל. תני לו לבחור מתוך כל מה שצריך לעשות שני דברים (למשל) ועל אלו הקפידי לומר מילה טובה.

    תני מקום לתסכול שלו ולעובדה שקשה לו. תגידי לו שאת רואה את הקושי ולא רוצה לריב איתו על זה אלא לעזור לו, שאת סומכת עליו שהוא יכול לבחור שתי משימות ליום… ואז כשיעשה, גם אם זה יהיה בדם יזע ודמעות, אמרי לו מילה טובה על המאמץ ותני המון עידוד, גם הכוונה נחשבת.

    יכול להיות שביום הראשון ייקח חצי יום להשלים שתי משימות קטנות, אל תשתגעי, היי סבלנית ואז בלילה, לפני השינה, תגידי לו שאת יודעת שזה לא קל לו ואת למדת עליו שהוא יודע להתמודד עם קושי ושזו תכונה חשובה שיש לו, שיש מצב שמחר הוא יוכל לעשות יותר בקלות ואולי אפילו יותר. תגידי לו שאת מאמינה בו, כל ילד צריך לדעת שיש מי שמאמין בו, גם כשהוא לא ממש מאמין בעצמו.

    הוא צריך לשמוע ממך שאת רואה אותו ויחד עם זאת לא מוותרת לו ועליו.

    עדי הרפז, מדריכת הורים
  • 3. איך גורמים לילדים (בני 3 ו-5) לסדר אחריהם כשהם משחקים ואוכלים? בלי לרדוף אחריהם, להכריח אותם או לאיים עליהם בעונש?

    הדרך הכי טובה שאני מכירה לגרום לילדים לעשות משהו היא לשמש להם דוגמה וליצור אווירה של עשייה ביחד. כהורים אנחנו עושים המון ויש לנו ציפייה (לא תמיד ריאלית) שהילדים "פשוט" יעשו מה שאומרים להם, ושאם הדגמנו להם פעם אחת הם "פשוט" יבינו ויעשו, כי גם ככה קשה לנו. ובכן, זה לא עובד ככה.

    ילדים יכולים לעשות הכל ולהיות שותפים בכל מה שצריך לעשות בבית. ברוב המקרים הם גם רוצים לעשות המון כבר מגיל מאוד צעיר (זה הולך לאיבוד מאוחר יותר – בהתחלה הם רוצים ואנחנו מעדיפים לעשות בעצמנו אחר כך כשאנחנו מתעייפים מכל העשייה ורוצים שהם יעזרו, הם כבר למדו מאיתנו ש"תחום העשייה" בבית שייך ל"מחלקת הורים" ולא קשור אליהם). בקיצור, כדי שילדים יעשו, הם צריכים שנלמד אותם מגיל צעיר לעשות בעצמם והם צריכים מנהיג שיוביל את הדרך והמנהיג של ילדים הם אתם ההורים. מנהיגות היא דוגמה אישית, לא פיקוד ושליטה. הילדים משחקים? מעולה! הנהיגו כלל שכל משחק שמשחקים בו מחזירים למקום (למשל). בשביל שזה יקרה אתם ההורים צריכים להיות שם ולעמוד בכלל הזה יחד איתם ואז לעודד אותם המון "איזה כיף להיות ליד ילדים שמשתפים פעולה כל כך יפה, שמסדרים יחד איתנו", תאמרו להם שזה מראה עליהם שהם יודעים להיות אחראים ואכפתיים כלפי המשחקים שלה ושזה מאד משמח.

    אל תתבאסו שאתם צריכים להיות לידם, הגיל הרך דורש הרבה השקעה בלימוד, הדרכה ועידוד של הילדים לעשייה בעצמם (לא לעשות בשבילם, לעודד אותם לעשות ולהוות להם דוגמה אישית) וזו הנחת התשתית הטובה ביותר לבני האדם המצוינים, האחראיים והתורמים לבית ולחברה שהם יהפכו להיות בעזרתכם. זה מתחיל בלסדר את הצעצועים.

    עדי הרפז, מדריכת הורים
  • 4. שנינו עובדים כרגע מהבית והורים ל-3 ילדים (5, 7, 11). יצרנו סדר יום, אבל אנחנו לא מצליחים לאכוף אותו. מה לעשות?

    שגרה מסודרת היא דבר חשוב, בטח כשכל בני המשפחה נמצאים יחד ובוודאי אם ההורים נדרשים להמשיך לעבוד ובמקביל הילדים ממשיכים ללמוד מרחוק. חשבו רגע – אולי סדר היום שבניתם נוקשה מדי? אולי הוא לא מתאים לחלקכם? אולי הוא יוצר התנגדויות בקרב הילדים? אולי מקום העבודה דורש המון שעות כך שאין לכם פניות לקיים את סדר היום יחד עם הילדים?

    תהיה הסיבה אשר תהיה, העובדה כי אתם לא מצליחים לקיים את סדר היום שקבעתם מסמנת שאולי יש ליצור סדר יום חדש כזה שיתאים למשפחה שלכם, אולי יהיו בו פחות "משימות" או "קריטריונים" לביצוע אבל יעלה הסיכוי שתוכלו לקיים אותו.

    שבו יחד, בני הזוג, לשיחה, וקבעו 3-4 דברים שחשוב לכם שיבואו לידי ביטוי בלו"ז המשפחתי. אחר כך קבעו זמן לישיבה משפחתית, שתפו את הילדים במסגרת אותה הגדרתם ובקשו מהילדים לעזור לכם להעלות רעיונות ל"מה יעזור למשפחה שלנו לקיים את הסדר המשפחתי לזמן הקורונה". אתם תעלו רעיונות, הילדים יעלו רעיונות, יחד  בחרו מה מתאים וצרו סדר יום משפחתי מחודש. רצוי לא נוקשה מדי.

    עודדו את הילדים על שיתוף הפעולה וצאו ליישם., עשו השתדלות לשמש דוגמה אישית לתקשורת חיובית וליצירת דרכים של שיתוף פעולה עם הילדים והשתדלו לעודד יותר מאשר למתוח ביקורת.

    בחלוף יומיים שלושה תתכנסו שוב כמשפחה לבדוק מה מצליח יותר או פחות, שתפו את הילדים ותתקנו את ההחלטות המשפחתיות בהתאם. מיום ליום, תראו שיפור בעיקר ב"ביחד" המשפחתי, כשהאווירה היא אווירה של שיתוף פעולה לקראת מטרה משותפת יש סיכוי גבוה יותר שתצליחו לקיים את הלו"ז המשפחתי ולא רק אותו. הצלחות קטנות יוצרות מוטיבציה להצלחות גדולות, התחילו בקטן והמשיכו הלאה בהתאם למה שמתאים למשפחה שלכם.

    עדי הרפז, מדריכת הורים
  • 5. הילדים לא מפסיקים לאכול כל היום, ובעיקר מנשנשים חטיפים וממתקים. איך יוצרים שגרת ארוחות מסודרת למרות השעמום?

    נסו ליצור יחד עם הילדים שגרת ארוחות מסודרת, מגוונות הכוללות את כל אבות המזון, ובין לבין לוודא שהנשנושים שיש הם נשנושים בריאים (ירקות ופירות) ולהרבות בשתייה. מומלץ גם להיעזר באיש מקצוע לבנות תפריט משפחתי בריא וטעים.

    מדי פעם כמובן שאפשר חטיף בכיף שלנו 🙂 אך חשוב לעזור לילדים לשים לב אם הם אוכלים באמת מרעב או אולי משעמום. אם מזהים שהילדים מחפשים לנשנש משעמום, מומלץ לנסות יחד איתם למצוא דרכים אחרות יצירתיות להפיג את השעמום ולחכות בסבלנות לארוחה הבאה (אפשר גם לומר לילדים בחיוך "אתה לא רעב לאוכל, אתה רעב ליחס או לפעילות שתפיג את השעמום שלך, בוא נחשוב יחד מה אפשר לעשות עכשיו").

    בתקופה הזו בה כל בני המשפחה נמצאים בבית לנצל את הזמן לקיים ארוחות משפחתיות, בארוחות כאלה יש זמן לשיח איכותי ולזמן משפחתי מבורך, אל תוותרו על ארוחת משפחתית, לפחות אחת כזו ביום, זה יעזור לכם לחבר את הילדים אליכם ואל ההרגלים המשפחתיים בנושא תזונה ובנושאים אחרים.

    ארוחה משפחתית

    עדי הרפז, מדריכת הורים