גיל ההתבגרות הוא אולי ה-גיל שבו מערכת היחסים הזו שבין האדם (הצעיר) לגופו רוקדת טנגו סוער. בוקר אחד הנער יכול לקום ולהרגיש הכי חתיך ו"גבר" בעולם ושעה אחר כך הוא מחליט שהוא לא יוצא מהבית עד שהשיער שלו יצמח לכיוון הנכון כי "זה מכוער וככה אני לא יכול לצאת החוצה". הבת שלכם מבלה זמן מול המראה, מקפידה על הבגדים שהיא בוחרת ואז יוצא לה הפצעון הכי קטן (ביקום) והיא מצהירה בקול גדול שהיא "נראית נורא והיא פשוט לא מאמינה שזה קורה לה" איך לעזאזל מוציאים אותם מזה?
